ציור

"הים מצייר לי " – פרוייקט ים בחיפה

נכתב ע"י ד"ר נורית צדרבוים

אומנות - ציור - מאמרים

דירוג משתמש: / 0
גרועהכי טוב 

www.nuritart.co.il

בקרו אותי בפייסבוק

בשנת 1996 עיריית חיפה פנתה לקבוצת אמנים וביקשה מהם לפעול על חוף הים, במהלך שעות הרחצה. העירייה למעשה ביקשה מהאמנים להיות על החוף, לחוות את עצם ההימצאות שם ולפרש כל אחד בדרכו את נוף הים וליצור. הכותרת שהעירייה נתנה לאירוע הייתה "ציירים מציירים את הים".

הייתי בקבוצת אמנים זו ותכננתי פרויקט שלו קראתי בשם " הים מצייר לי" – בעקבות הפרויקט הנ"ל, הורחב שמו של האירוע כולו ונקרא "ציירים מציירים את הים, והים מצייר להם". אבל למעשה אני הייתי זו שבצעתי פרויקט ותהליך שנמשך כארבע שבועות (יום שלם פעם בשבוע) ובו נפגשתי עם הים והפכתי אותו להיות שותפי המלא ליצירה.

בשלב הראשון פרשתי על החול, סמוך לקו המים בד ארוך ולבן, והכנתי אותו לעבודת הציור. צבעתי אותו בשכבה אחת של צבע תעשייתי לבן שאותו ערבבתי עם דבק פלסטי ובכך הכנתי אותו לקלוט צבע, מים וחול. התהליך של פרישת הבד הלבן לאורך כמה מטרים על החוף היה, מעבר לעניין הטכני, גם מעין תהליך טקסי, סוג של ריטואל. מעין תהליך חגיגי שבו אני פורשת לפני המים, בד לבן ובכך יוצרת את אקט ההזמנה שבו אני קוראת לים ומזמינה אותו לעבודת היצירה. ילדים ששהו על החוף באותו זמן הציעו את עזרתם והפכו להיות גם הם שותפיי ליצירה.

הכנות ראשונות – טקס הפרישה וההכנה של הבד

לאחר שהצבע הלבן יבש, הבד התקשה והיה מוכן לקלוט ולקבל את הציור, עברתי לשלב השני. בשלב זה פיזרתי על הבד, מרחתי, שפשפתי והטמעתי בו אבקות צבע (אוקסיד) יבשות. כחול - בצד הפונה למים, צהוב חרדלי - בצד הפונה לחוף. השתמשתי בצבעים האותנטיים שהיו שם- כחול כצבע המים, צהוב כצבע החול. לצורך העבודה על הבד השתמשתי בגלילה, בידיים וברגליים, גם כאן הצטרפו ועזרו לי באי החוף ופעלו בהתאם להנחייתי.

תהליכי הטמעת הצבע

עתה היה עלינו (על הבד, עלי ועל כל שאר המשתתפים) לחכות לגאות, לחכות שהמים יגיעו אל הבד והגלים יהיו אלה שימשיכו את הציור. כשעלתה הגאות והגלים התקרבו אל הבד התחיל תהליך הציור של הים. כך צייר הים עם גליו ואדוותו "ציור אקוורל".

הגלים עלו על הבד ועל הצבע, ואילו הצבע לעומת זאת ירד אל המים. המים נצבעו, צבעו את הבדים והביאו עמם "מנחה" אל הבד – חול וצדפים ואצות ים. אבקות הצבע נמהלו גם זה בזה, עודפי הצבע נשטפו עם ואל הגלים, וכך במשך כמה פעמים, שוב ושוב עם כל גל שבא והלך. הציור התהווה. עתה היה זה תורו של הים לצייר לי את הציור שאת תשתיתו אני הכנתי עבורו.

הים מצייר

יחד עם באי החוף, שלקחו חלק בפעילות זו בהתלהבות רבה, משכנו את הבד מבין הגלים משהתברר שאפשר להחליט שהציור הושלם. בעזרת מספריים חילקתי את הבד הארוך לחלקים שהפכו להיות מציור שרשרת אחד ארוך וכבד מאד (משום שנשא עמו מים וגם חול), למספר ציורים – תערוכה.

מושים מן המים

שלב הייבוש, הוגדר על ידי כהצגת התערוכה. בחרתי את אחת הסככות שעל החוף, מתחתי בין העמודים חבלים ועליהם תליתי את העבודות. תהליך התלייה של העבודות שוב הכיל שתי מטרות האחת טכנית והעבודות נתלו לכאורה לשם ייבוש. השנייה הייתה השלב השני של הטקס שבו תליית העבודות בסככה הפכה את הסככה למרחב תצוגה והעבודות התלויות שם היו תערוכה.

"התערוכה בסככה"

תמונות מתוך התערוכה

לאחר שהתמונות התייבשו, בניתי מסגרת עץ גדולה עליה מתחתי רשת דייגים – הפכתי מתקן זה לקירות תצוגה ועליו תליתי את העבודות שכבר יבשו. כאילו לומר שרגע המפגש של הבד, הצבע והמים, רגע שהיה פעולה של ציור – נלכד ברשת והונצח. נלקח מהים, נלכד ברשת ועתה הוא מציג עצמו בפני הים.

את המתקנים שעליהם היו מונחות העבודות העמדתי על שפת המים וחיכיתי לעת השקיעה. עם השקיעה הצבתי את המתקנים בתוך המים. בניתי מיצב/תערוכה וסגרתי את הפרויקט בפעולה טכנית לכאורה, שיש לה משמעות טקסית ( כמו בתחילת התהליך) – טקס שבו אני מציגה לים מנחה, תערוכה שהיא למעשה פריו שלו

.

התערוכה על הים

ניתן לצפות בקליפ הנ"ל שמתאר ומתעד את התהליך

:תמונות נוספות מתוך התהליך ניתן לראות ב

www.nuritart.co.il

ובעמוד הפייסבוק שלי

לקינוח ולסיום ה"טקס" הנחתי על החול סמוך לקוו המים ארבעה כדי חרס שאותם צבעתי בצבע כחול, מילאתי בתוכם חול ולידם הנחתי ארבעה אריחי קרמיקה כחולים שעליהם היה כתוב המשפט "כחול אשר על שפת הים"

"כחול אשר על שפת הים"